אלרגיה לחתולים עלולה לגרום להופעת סימפטומים קבועים, מכיוון שהאלרגנים יכולים להימצא בכל מקום, כולל בעבודה, בלימודים או בכל מקום אחר.
הסימפטומים יהיו:
- התעטשות
- אף נוזל או אף סתום
- שיעול
- קושי בנשימה
- עיניים אדומות ודומעות
- פריחה
אז אם אתם חווים אחד או יותר מהסימפטומים האלה, בדרגות חומרה שונות, יתכן שאתם אלרגים לחתול.
חתולים מייצרים אלרגנים שונים, בעצם חלבונים שונים שעלולים לגרום לאלרגיה ובעיקר חלבון שנקרא FEL D 1 . האלרגנים האלה נמצאו גם על הפרווה, אבל גם ברוק ובעור של החתול. כל החתולים מייצרים אלרגנים ולא נמצא קשר בין אורך הפרווה, מין החתול או הזמן שהחתול מבלה בחצר או בתוך הבית לרמות האלרגנים שהוא מייצר.
חשוב לדעת שאבק וקרדית האבק שנמצאים בכל בית, עלולים לגרום לתסמיני אלרגיה, כך שחשוב לבדוק מה הגורם.
יש תיזה שמדברת על כך שחתולים מסוימים מפרישים פחות את החלבון FEL D 1 ולכן אולי פחות מעוררים אלרגיה. את אלה אנחנו נסקור כאן כדי שתכירו, יחד עם זאת חשוב לומר שזה לא נחקר מספיק והידע מאוד מוגבל בנושא ובכל זאת, הנה הגזעים שכנראה מפרישים קצת פחות מאותו חלבון:
סיבירי
חתול סיבירי הוא גזע שהתפתח באופן טבעי בצפון רוסיה. חתולים סיביריים רבים אומצו על ידי נזירים רוסיים בזכות נאמנותם הרבה ושמירתם על האסמים מפני מכרסמים. מכיוון שברוסיה נאסר במשך שנים רבות על אחזקת חיות מחמד, הגזע לא טופח ורק במאה ה-19 החתול בוית
הפרווה של חתול סיבירי היא סמיכה ועבה מאוד. הפרווה העליונה עמידה בפני מים ומותאמת לקור העז ולתנאי מזג האוויר הקשים ששררו באזור מחייתו. גם כף רגלו של חתול סיבירי, שהינה עגולה וגדולה, מותאמת לתנועה על משטחי שלג וקרח. מבנה גופו של חתול סיבירי הוא מוצק והחזה שלו רחב, הפרצוף שלו ארוך והסנטר נוטה לאחור. צבע הפרווה הנפוץ הוא אפור, ברמות כהות שונות, משולב עם לבן. צבע העיניים הוא בדרך כלל צהוב/ירוק.
חתולים סיביריים מפרישים מעט פחות את החלבון העיקרי שגורם לאלרגיה.
בלינזי
חתול מגזע בלינזי פותח מגן רצסיבי של חתול סיאמי, הגן הרצסיבי אחראי על שיער ארוך. חתול כזה בעל שיער ארוך הופיע בהמלטת גור חתולים סיאמי בשנת 1940. בשנת 1950 אישה מקליפורניה החלה להרביע גורים ארוכי שיער, כך נוצר הזן החדש שנקרא בלינזי, הגזע הוצג באירופה ובריטניה בשנת 1970.
הפרווה של חתול בלינזי ארוכה ומרגישה כמו משי. העיניים של חתולים מגזע בלינזי הן כחולות בצורת שקד והן גם מעט מלוכסנות, הראש בצורה של משולש. האוזניים של החתול מחודדות ורחבות בבסיסן. האף ישר וארוך כמו של הסיאמי. גודל גופם הוא בינוני, כאשר הרגליים שלהם ארוכות מאוד, הרגליים האחוריות גבוהות מעט יותר מהקדמיות. צבע הפרווה של החתול הבלינזי זהה למגוון הצבעים של החתולים הסיאמיים.
לחתולים אלו אין פרווה צמרירית תחתונה, ולכן פחות אלרגנים נצמדים אל הפרווה
סיאמי ואוריינטלי קצר שיער
מקורו של החתול הסיאמי הוא במזרח הרחוק. חתול סיאמי נחשב כקדוש ותפקידו, על פי האמונה אז, היה ללוות את נשמות המתים אל העולם הבא. הבודהיסטים אהבו וגידלו את החתולים הסיאמים, והגזע לא הוכר מעבר לגבולות תאילנד (ממלכת סיאם). במחצית השנייה של המאה ה-19 החתולים מלך סיאם העניק חתולים סיאמים לאירופאים מכובדים ומאז זכו להכרה ולאהבה בשל יופיים יוצא הדופן.
לאחר מלחמת העולם השניה, רצו בבריטניה לשמר ולהרחיב את הגזע הסיאמי ולשמור על הגנים שלו ולכן החליטו לזווג חתולים סיאמים גזעיים עם חתולים מגזע אביסיני, בריטי קצר שיער ורוסי כחול, התוצאה היתה חתול אוריינטלי. החתולים האלה דומים במידה מסוימת לחתולים סיאמים, אבל במגוון רחב מאוד של צבעי פרווה.
הסיאמי והאוריינטלי, שניהם חתולים דברנים, הם מייללים די הרבה בניסיון לשוחח עם מי שנמצא איתם בבית וכדאי שתדברו איתם בחזרה כדי שיהיו מרוצים. בנוסף כדאי להבין מה הם מנסים להגיד ביללות. כמו כמעט כל החתולים האחרים, גם הם זקוקים להמון אינטראקציה ופעילות פיזית ומנטלית.
גם הגזעים האלה מפרישים מעט פחות חלבון שגורם לאלרגיה.
קורניש ודבון רקס
הגזע התחיל בכך שבהמלטה של חתולה מגזע בריטי קצר שיער, נולד גור עם פרווה מקורזלת ורגליים גבוהות מהרגיל בגלל מוטציה גנטית. הבעלים של החתולה החליטה לזווג את החתול כשיגיע לבגרות מינית וכך הגיעו הצאצאים הראשונים של הגזע קורניש רקס. בשנת 1957 זוג חתולים מהגזע יובאו לארה"ב ושם המשיכו לזווג ולפתח את הגזע, שהפך כבר לפופולרי בגלל המראה שלו, אבל גם בגלל האופי החברותי. בשנת 1964 הוכר רשמית כגזע על ידי אגודת חובבי החתולים.
הדבר הראשון שמושך את תשומת הלב לחתול הזה, הוא גודל האוזניים ומבנה הפנים שנראה כמו ביצה. אחר כך תשימו לב בטח לגב הארוך והמעוקל, הפרווה המקורזלת שהיא סימן ההיכר של הגזע שמסודרת כמו בשורות שורות לאורך גוף מאוד צר וארוך. הם מאוד אוהבים לשחק וזקוקים למשחקי ציד כמו כל החתולים
הדבון רקס הוא גזע שהתחיל אצל אישה מדבון אנגליה שהיתה בטוחה שיש לה גור מגזע קורניש רקס וזיווגה אותו עם נקבה מגזע קורניש בתקווה שתתחיל שושלת חדשה, אבל לרוע מזלה כל הגורים נולדו עם פרווה ארוכה וחלקה. היא החליטה להמשיך לזווג ויצרה גזע חדש.
שני הגזעים – קורניש ודבון רקס נחשבים מעט פחות מחוללי אלרגיה, מכיוון שהם משירים מעט מאוד פרווה ולכן אולי קל יותר לנקות וזה מפחית מעט את הגורמים לאלרגיה לחתולים
ספינקס
חתול ספינקס הוא גזע שנקרא על שם חתולי הספינקס האגדיים ממצריים וידועים בגלל המראה היוצא דופן שלהם, חתולים ללא פרווה. על אף שידועים חתולים ללא פרווה אלפי שנים אחורה, הגזע שאנחנו מכירים, התחיל דווקא בטעות גנטית אצל גור חתולים שנולד בקנדה בשנות ה 60. המוטציה הגנטית גרמה לכך שהגור נולד ללא פרווה. מי שגידלה את החתולים והחליטה לזווג אותו ולייצר גזע חתולים ללא פרווה. האמת שלרובם יש פרווה מאוד מאוד קצרה כמעט לא נראית.
אפשר היה לחשוב בטעות שחתול ללא פרווה לא ידרוש טיפוח, אבל האמת שחתולי ספינקס דורשים טיפוח רב יותר מהרבה חתולים אחרים. הסיבה היא שהשומן שמפריש העור באופן טבעי, לא יכול ללחלח פרווה ולכן צריך לנקות אותו מעודפי השומן. חתולי ספינקס גם הם מפרישים את החלבון שמחולל אלרגיה, אבל מכיוון שהפרווה שלהם כל כך קצרה עד בלתי נראית ולא נושרת, זה מקל אולי במעט על מי שסובל מאלרגיה לחתולים.
רוסי כחול
ההיסטוריה של הגזע לא לגמרי ידועה. החתולים האלה התגלו לראשונה באי בצפון רוסיה והם היו אהובים על הצארים והאצולה הרוסית. החתולים היפים האלה יובאו למדינות שונות באירופה בגלל המראה היפיפה שלהם, אבל גם האופי הנח.
הם לא דורשים טיפוח מיוחד, מכיוון שהפרווה הקצרה שלהם נושרת מעט מאוד בהנחה שהתזונה איכותית והם מפרישים מעט פחות את אותו חלבון מחולל אלרגיה, ולכן הם מופיעים ברשימות החתולים ההיפואלרגנים. חשוב להגיד שאין חתול שהוא לגמרי היפואלרגני, מה שכן, מסתבר עם השנים שיש אנשים אלרגים שמסוגלים לחיות יחסית בסדר עם גזעים מסוימים, ביניהם חתול מגזע רוסי כחול.
בנגלי
בתחילת המאה ה – 19 זיווגו חתול מבוית עם חתול נמר אסייתי שהוא מין של חתול נמר פראי קטן מימדים שחי באזור מסוימים באסיה. בשנות ה – 70 מגדלת חתולים החליטה לייצר כך גזע שנראה כמו נמר אסייתי. מבנה הגוף שלהם גבוה ושרירי, הפרווה נראית ממש כמו של חתול הנמר האסייתי. מכיוון שמדובר בגזע חדש יחסית עם גנים דומיננטים של חתול נמר פראי, הוא ממש לא מתאים לכל אחד. הוא זקוק להמון פעילות ציד, אתגר ציד מנטלים ופיזים. חתול כזה שיחיה בדירה עלול מאוד אומלל ותוקפני מתוך תסכול. יש אומרים שהוא מפריש מעט פחות את ההורמון שגורם לאלרגיה.
לסיכום, הסיבה שחלק מהחתולים מתאימים אולי יותר למי שאלרגי היא כמות החלבון FEL D 1 שהוא החלבון מחולל האלרגיה שאותו חתול מפריש מהגוף. יכול להיות גם שלאותם חתולים יש פרווה מאוד קצרה, או כמעט שאין להם פרווה כמו הספינקס ולכן באופן טבעי הם משירים פחות שיער, מה שעושה את זה יותר קל להתמודד בבית שבו חיים אנשים אלרגים.
מכאן, ברור שאין כזה דבר חתול היפואלרגי, אלא יש חתולים שיהיה קצת יותר קל לגדל, בהנחה שתשקיעו בטיפוח החתול, כלומר סירוק קבוע וניקיון משמעותי ועקבי של הבית.
אם אתם נוטים לאלרגיות, מומלץ בוודאי להתייעץ עם רופא לפני אימוץ חתול ואולי לעשות בדיקת אלרגיה ולהחליט אם זה נכון לכם. כולנו אוהבים חתולים וקשה לעמוד בפניהם, יחד עם זה, כדי שיהיו להם ולנו חיים טובים ונוחים, כדאי לקחת בחשבון את כל המשמעויות בגידול חתול בבית. עם טיפול נכון בחתול שלכם, תוכלו לחיות חיים בריאים יותר ושמחים יותר.
