המפרק של הכלב שלנו פועל כמו מכונה עם חלקים נעים. מכונה זו עובדת ללא הפסקה, בלחצים גדולים ובמאמצים שונים, במשך שנים. כל עוד המפרק מתפקד היטב, אנחנו כלל לא שמים לב אליו. אבל, כאשר יש חיכוך בין חלקי המפרק, או שפני השטח של המפרק אינן חלקות- מרגישים כאב, קשיי תנועה ודרגות שונות של חוסר תפקוד.
מתי יש צורך לדאוג לבריאות המפרקים?
ככל שמדובר בבריאות המפרקים, התקופות החשובות ביותר בחייו של כלב הן תקופת הגדילה וימי הזקנה. דלקת פרקים ועצמות, המכונה בפי הקהילה הרפואית "אוסטאו-ארתריטיס", היא מחלה נפוצה ביותר ופוגעת באופן משמעותי באיכות החיים של הכלב. אנחנו מבדילים, בגדול, בין בעיות מפרקים אצל כלבים בגיל צעיר, לבין בעיות בזקנה.
גורים:
כשמדובר בגורים, תקינות התפתחות המפרקים תשפיע על כל מהלך חייו של הכלב. קיימת שורה של מחלות מפרקים בגורי כלבים הכוללת hip dysplasia, osteochondrosis dissecans ועוד. התפתחות מצבים אלה תלויה בתזונה ובגנטיקה. כלומר, קיימת נטייה תורשתית אך ניתן להשפיע לטובה ולרעה דרך המזון.
כלבים מבוגרים:
עבור הכלב הזקן, לבריאות המפרק יש השפעה מכרעת על איכות החיים. דלקת מפרקים אצל כלבים זקנים מתבטאת בדרך כלל במצב המכונה degenerative joint disease (DJD). התרגום של מחלה זו הוא "מחלת מפרקים ניוונית" וכשמה כן היא. כל מכונה נשחקת ומתיישנת עם הזמן. לכן, אין זה מפתיע שאצל כלבים (ובני אדם) זקנים, כמות הנוזל המפרקי פוחת, הסחוס נשחק ושטח הפנים שלו נעשה מחוספס, מאבד מגמישותו והתנועה של המפרק נעשית מוגבלת. בעיה זו תופסת חשיבות הולכת וגוברת ככל שתוחלת החיים של הכלב עולה. למעשה, מצב ה- DJD הולך ומחמיר בהדרגה ככל שהכלב מזדקן עד שבסוף הכלב מתקשה בקימה. לעתים קרובות, חוסר היכולת של הכלב הזקן לקום מהווה רקע להמתת חסד, גם כאשר יתר התפקודים החיוניים תקינים.
כיצד מטפלים בדלקת מפרקים אצל כלבים?
טיפול תרופתי:
הטיפול המסורתי במקרים של דלקות במפרקים הוא באמצעות חומרים נוגדי דלקת ומשככי כאב כגון סטרואידים וחומרים נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, כגון אספירין, אתופן ורימדיל. לתרופות אלה יכולת טובה מאד להקל על הסבל של בעל החיים, אולם לעתים הן גורמות לתופעות לוואי ולמעשה אין בהן יכולת לרפא את מקור הבעיה.
חיזוק תזונתי:
בשנים האחרונות התגלו שני חומרים ממקור טבעי בעלי יכולת לשפר מצבים דלקתיים במפרק ואף לסייע בשיפור בריאות המפרק -אלה הם גלוקוזאמין וכונדרויטין סולפט. חומרים אלה קיימים בגוף באופן טבעי וניתן לתגבר אותם דרך המזון.
גלוקוזאמין בגוף מהווה מרכיב בחומרים המכונים GAGs (גליקוז-אמינו-גליקנים). ה- GAGs נמצאים במפרקים, גידים, עור, כלי דם וכו'. הם מורכבים משרשראות ארוכות של אמינו-סוכרים אשר קושרים מים. במפרקים, תופעה זו מאפשרת לסחוס להתאים את עצמו לשינויי לחצים בקופסית המפרק. כך הסחוס יכול לתפקד כבולם זעזועים בזמן פעולת המפרק. כאשר הסחוס מתחיל להישחק בגלל שימוש יתר, גיל מבוגר או מחלה, קיים הרס של ה- GAGs. מתן תוספת של גלוקוזאמין במזון מעודד יצירת GAGs חדשים ומשפר את בריאות המפרק. אחד ה- GAGs החשובים הוא כונדרויטין סולפט. יש לו היכולת לספוח מים במטרה להזין את הסחוס ולהקנות לו כושר עמידה בלחצים. חומר זה גם מאט את תהליך הניוון על ידי כך שהוא מנטרל אנזימים אשר פוגעים בסחוס.
על ידי האכלה במזון המכיל גלוקוזאמין ו/או כונדרויטין סולפט ניתן להפחית את הסיכוי להתפתחות מחלות מפרק בגורים ולשפר את איכות החיים של כלבים זקנים.
קיימות עדויות לכך, שתוספת של חומרים אלה מסייעת בריפוי דלקות פרקים במקרים של DJD ולמניעת התפתחות מחלות מפרקים בקרב גורים בגדילה. זו הסיבה שישנן חברות המייצרות מזון לכלבים אשר מכניסות חומרים אלה לחלק מהמזונות, במיוחד מזונות לגורים ולזקנים.
בכל מקרה, חשוב תמיד להתייעץ עם וטרינר/ית בהקשר של בעיות מפרקים אצל כלבים.
לא כל בעיה ניתן לפתור דרך המזון, ולעתים נדרשת התערבות רפואית ואפילו כירורגית.
