התנהגות כלבים

הכלב שלנו הוא חלק מהמשפחה, ובאופן טבעי בשל ההיכרות העמוקה שלנו איתו, אנחנו בוחנים את התנהגותו דרך העיניים האנושיות שלנו. עם זאת, פעמים רבות אנחנו שוגים בכך שאנחנו מתייחסים לכלב שלנו כאל בן אנוש. כשאנחנו חוזרים הביתה ומגלים שגור הלברדור שלנו אכל זוג נעלי טימברלנד ואת הכרית הרקומה שירשנו מהדודה אנחנו מניחים שהחוצפן הקטן "התנקם" בנו על שהשארנו אותו לבד בבית. עובדה: רואים על הפרצוף שלו שהוא "יודע" שהוא עשה משהו רע…

הענקת פרשנות מוטעית להתנהגות הכלב
הפרשנות שלנו בנוגע להתנהגות הגור מושתתת על הנחת היסוד שהגור הוא איש קטן. והרי הוא ממש לא. נכון שהוא חמוד ואוהב להתפנק ובסך הכל מתנהג כמו תינוק, אבל חשוב שנדע שה- canis familiaris (כלב הבית) דומה הרבה יותר ל- canis lupus (זאב הבר) מאשר ל- homo sapiens (בן האדם). מותר לנו להעניק לחיות המחמד שלנו פריבילגיות של בני משפחה, אולם אין לנו ברירה אלא לכבד את היותם צאצאים לא כל כך מרוחקים של חיות בר.

הסיבה להתנהגות – הכלב בטוח שהוא מנהיג הלהקה
מומחים להתנהגות מדגישים שכלבים רואים אותנו כאחד משלהם. מכיוון שכלבי בר, כמו כלבים מגזע האסקי סיבירי, חיים בלהקות עם חלוקת מעמדות ברורה בין חברי הלהקה, כלב הבית רואה במשפחה בה הוא חי את הלהקה שלו. בעיות התנהגות רבות המגיעות לוטרינר/ית להתייעצות מתבררות כמקרים קלאסיים בהם הכלב הפך להיות מנהיג "הלהקה" ושולט על כל בני הבית. ישנן משפחות רבות בהן הכלב ממושמע כלפי אחד מבני המשפחה, אך על האחרים שם קצוץ. הכלב הזה פשוט תופס את עצמו במקום מאוד מסוים ב"להקה".

להחזיר את הכלב למקום הטבעי שלו בלהקה
ברור, שכדי ליהנות מאימוץ כלב, לכלב צריך להיות ברור שמאד אוהבים אותו, אבל הוא צריך לדעת את מקומו בלהקה או במילים שלנו, במשפחה. כדי להגיע למצב זה צריך להבין כיצד כלבים לומדים. להבדיל מאתנו, לכלבים אין בינה. הם לא "מבינים" דבר. כל מה שהם עושים נובע מהתנהגות אינסטינקטיבית העובדת לפי העיקרון של "יתנו, יקבלו – לא יתנו, לא יקבלו". כלומר, הכלב פועל לפי התניות  אם כלב בא כשאומרים לו "בוא", והוא זוכה עקב כך לתשבחות ופינוקים, תיווצר התניה שבכל קריאת  "בוא" הכלב יבוא, וחוזר חלילה.

איך עושים את זה בפועל?
מה לא לעשות:
נחזור רגע ללברדור שהורס כל דבר בבית. חזרתם מהעבודה וגיליתם אותו יושב על הרצפה מוקף במה שנשאר מהסלון שלכם. איך אתם מגיבים? "כלב רע!!!! מה עשית לסלון???!!! למה אתה עושה לנו את זה ??!!! מה הרווחנו מכל זה פרט לעצבים? כלום. הגור לא מסוגל בכלל לקשור בין ההתנהגות הקודמת שלו לעונש הנוכחי. ההתניה היחידה שנוצרת אצלו היא, שבכל פעם שהמנהיג חוזר הביתה הוא כועס וצועק. זה מסביר את הפרצוף שהוא עושה, כאילו שהוא "יודע" שהוא לא היה בסדר. הוא פשוט מפחד!

מה כן לעשות:
1. הדרך היחידה לגדל גור תוך שמירה על הרכוש הוא להעניש את הגור רק אם הוא נתפס על חם. גם אז העונש הוא נזיפה קולית תקיפה ("אסור!!!"), וברגע שהגור מפסיק את ההתנהגות הלא רצויה להרעיף עליו שבחים, פינוקים ומחמאות "כלב טוב!!! גאון!!!". קיבלתם התניה כפולה.
2. כשהגור לבד בבית, אל תתנו לו גישה לדברים שיקרים לכם. גם אם זה אומר שתנועתו תהיה מוגבלת מאד.
3. גורים מחליפים שיניים, והם אוהבים ללעוס דברים. זה גם מספק אצל הגור יצר שובבות בסיסי, תנו לו צעצועי לעיסה, נעליים ישנות וכל דבר שיכול להעסיק אותו. ישנם כלבים רגועים מטבעם, כמו קאנה קורסו למשל, שיוכלו להסתדר לבדם כל עוד מספקים להם גירויים מתאימים.

התנהגות כלבים זה עסק לא פשוט, אשר מפרנס לא מעט אנשי מקצוע, מפיקי סרטי וידאו, כותבי ספרי הדרכה וכו'. אנשים רבים חושבים שווטרינרים נכנסים לתמונה רק כשהכלב חולה או כשהוא צריך חיסון. עשו לעצמכם טובה, ולפני שתוציאו כספים על קורסים לאילוף ורכישת קלטות וספרים, התייעצו עם הוטרינר/ית שלכם. תתפלאו, אבל רובם מבינים בזה משהו ויוכלו להמליץ על הדרך הנכונה לאלף את הכלב או להתמודד עם בעיות ההתנהגות שלו.

הכי חשוב: אם אתם לא נהנים מהכלב שלכם, משהו לא בסדר.
באחריותכם לברר כיצד ניתן לתקן את המצב. הכלב שלכם צריך להביא למשפחתכם אושר ואהבה, ואם הוא מקשה על חייכם, פנו לעזרה. הפתרון יכול להיות פשוט למדי.