מספר סיבות שיכולות להוביל להתפתחות חרדת נטישה אצל כלבים:
חוסר ודאות/חוסר יציבות:
כלבים הם יצורים של הרגל ומחפשים יציבות בסביבתם. שינויים פתאומיים, כגון לוח הזמנים הבלתי צפוי של הבעלים או מעברים תכופים, יכולים לעורר אי ודאות וחרדה אצל כלבים. הם עלולים לחשוש להישאר לבד, לא בטוחים מתי בעליהם יחזור, וחוסר הוודאות הזה יכול להוביל להתפתחות של חרדת נטישה.
מתח מצטבר:
כלבים יכולים לחוות מתח כרוני עקב גורמים שונים, כגון חשיפה לרעשים חזקים, ריאקטיביות כלפי כלבים אחרים, סביבה ביתית כאוטית ועוד. מתח ממושך משבש את יכולתו של הכלב להרגיע את עצמו, ויכול לגרום להם להיות מועדים יותר לחרדת נטישה.
איתור וטיפול בגורמי לחץ נוספים בחיי הכלב הוא חיוני כשבאים לטפל בחרדת נטישה. על ידי הסרת גורמי הלחץ הנוספים ביומיום של הכלב, ניתן להפחית את רמת החרדה הכללית שלו ובתוך כך לחזק את יכולתו להירגע גם כשהוא לבד.
פחד קיומי:
כלבים הם חיות חברתיות עם קשר חזק לחבריהם האנושיים. פחד קיומי, או הפחד להינטש ולהישאר לבדם, מהווה דאגה אמיתית עבור כלבים. פחד זה יכול להתגבר אם הם חוו מקרים קודמים של נטישה או אם הם הוחזרו לכלבייה מספר פעמים.
בעיות בריאות:
בעיות בריאותיות שונות יכולות גם לתרום לחרדת נטישה. כאב, אי נוחות או מצבים רפואיים לא מאובחנים יכולים לגרום לכלבים להיות רגישים וחרדים יותר, במיוחד כשהם נשארים לבד.
כלבים עם שלשולים, כאבי בטן, אלרגיות או כאבים אחרים גלויים או נסתרים בגוף, בהחלט עלולים לגלות סימנים של חרדת נטישה כאשר נשארים לבד. מתן אבחון וטרינרי ראוי לבעיות בריאותיות למחלות כלבים וטיפול מתאים הוא חיוני להבטחת רווחתם הרגשית והפיזית כמובן.
חוויות לא נעימות בעת הישארות לבד:
חוויות לא נעימות בזמן שהכלב נשאר לבד, יכולות להשפיע באופן משמעותי על הרווחה הרגשית שלו. השימוש באמצעי ענישה כמו קולרים נגד נביחות או בידוד הכלב בחלל קטן ומצומצם עלולים ליצור אצלו פחד ומצוקה ומכאן נוצר קישור שלילי להישארות לבד והפיכת כל עזיבה של הבעלים לחוויה מלחיצה מאד. חיוני להימנע משיטות ענישה ובמקום זאת לבחור בגישות אילוף חיוביות, נטולות כוח, המקדמות תחושת ביטחון ואמון של הכלב.
גורמים גנטיים
מחקרים מראים כי גזעים מסוימים עשויים להיות מועדים יותר לפתח מצב של חרדת נטישה בשל הנטייה הגנטית שלהם, ביניהם גזעים הידועים בזיקתם החזקה לבעליהם וגזעים שמטבעם יותר רגישים וחששנים. גם כלבים עם היסטוריה משפחתית של חרדת נטישה או התנהגויות הקשורות לחרדה – תיתכן אצלם נטייה גנטית לפתח בעיות דומות.
חשוב לציין שבעוד שגנטיקה יכולה לתרום לסיכוי של כלב לחוות חרדת נטישה, גם גורמים סביבתיים וחוויות מוקדמות בחיים משחקים תפקיד משמעותי. מתן סביבה מטפחת ותומכת, סוציאליזציה מוקדמת וכלים להתמודדות יכולים לעזור למתן את ההשפעה של נטייה גנטית ולהפחית את הסיכון לחרדת נטישה בגזעים רגישים.
לא כל דבר זה "חרדת נטישה"
חשוב להכיר בכך שלא כל סימן של מצוקה או שינוי התנהגותי אצל כלב מעיד על חרדת נטישה. כלבים, כמו בני אדם, יכולים לחוות רגשות והתנהגויות שונות עקב טריגרים שונים או בעיות בסיסיות.
כדי לזהות במדויק את הגורם לשינויים התנהגותיים אצל כלב, חיוני להתבונן בהקשר שבו מתרחשות התנהגויות אלו, כמו גם בתדירותן ובעוצמתן. כאמור, פנייה למטפל התנהגותי מתאים ולבדיקה רפואית אצל וטרינר – הינם חיוניים לאבחון וטיפול נכון.
הנה כמה סימנים שמקושרים לחרדת נטישה, אך יכולים להעיד גם על בעיות אחרות:
התנהגות הרסנית:
בעוד שהתנהגות הרסנית היא סימן היכר של חרדת נטישה, היא יכולה לנבוע גם משעמום, חוסר גירוי מנטלי או בעיות התנהגותיות אחרות לא מטופלות. כלבים עשויים לפנות ללעיסה ולהשמיד חפצים כאמצעי לשחרור אנרגיה.
נביחות מוגזמות:
ניתן לייחס נביחות מוגזמות לחרדת נטישה, אך היא עשויה להעיד גם על חיפוש תשומת לב או תגובה לגירויים חיצוניים, כגון צלילים לא מוכרים או בעלי חיים אחרים בסביבה.
לכלוך הבית בצרכים:
תאונות בתוך הבית יכולות להיות קשורות לחרדה, אך הן יכולות לנבוע גם מגמילה לא מלאה, בעיות רפואיות ועוד.
היפראקטיביות:
כלב היפראקטיבי עשוי להיראות חרד, אבל זה יכול לנבוע מגירוי יתר, פעילות גופנית לא מספקת או כלב שלא קיבל כלים ללמידת איפוק ועמידה בפני ריגושים.
חוסר תיאבון:
אובדן תיאבון עשוי להיות קשור ללחץ או חרדה – כלבים עם חרדת נטישה עלולים לאבד עניין באוכל ולהפגין תיאבון מופחת בתקופות שנשארים לבד, יחד עם זאת חשוב לשים לב ולאבחן נכון, שכן אובדן תיאבון יכול לנבוע גם בגלל מחלה, שינויים בתזונה או גורמים סביבתיים.פגיעה עצמית:
חרדה קשה עלולה להוביל כמה כלבים לעסוק בהתנהגויות של פגיעה עצמית, כגון ליקוק מוגזם, נשיכה או גירוד. כאמור – צריך לאבחן נכונה!
ניסיונות בריחה:
במקרים קיצוניים, כלבים עם חרדת נטישה עשויים לנסות לברוח מהבית או מהחדר בו הם נמצאים, בניסיון למצוא את בעליהם או להקל על החרדה.
מה חייב לכלול טיפול בחרדת נטישה?
מעקב באמצעות מצלמה אחר הכלב:
על מנת לאבחן ולטפל בצורה נכונה חשוב להבין את חומרת המצב ולאמוד את יכולת הכלב להירגע. באמצעות מצלמת אינטרנט ניתן להתבונן בהתנהגותו של הכלב כשהוא נשאר לבד כדי לקבל תובנות לגבי המצב.
פעילויות להורדת מתחים:
ספקו לכלב על בסיס יומיומי פעילויות להורדת מתחים ששומרות על גירוי נפשי ופיזי. פעילות גופנית סדירה, תרגול מהנה, משחקים אינטראקטיביים, צעצועי האכלה וחידות מזון, יכולים לעזור לשחרר אנרגיה אצורה ולהפחית חרדה.
המטרה העיקרית היא להפוך את החוויה של הישארות לבד לחיובית ומהנה עבור הכלב. יצירת סביבה נוחה ובטוחה עם מצעים מוכרים וריחות מרגיעים יכולה גם לעזור לכלב להרגיש בנוח.
מזעור זמן לבד:
הצעד הראשון הוא לצמצם ככל האפשר את זמן השהות של הכלב לבדו. אמנם לא ניתן להימנע לחלוטין, אך ניתן להשתמש בפתרונות יצירתיים – עזרה מחברים/שכנים/בני משפחה, שירותי פנסיון יום, לקיחת הכלב לעבודה, התאמת שעות העבודה כדי לבלות יותר זמן בבית ועוד.
מאמנים את הכלב להתמודד עם עזיבה בהדרגה!
- מתחילים בהדמיית יציאה מבלי לצאת ממש מהבית. מעודדים את הכלב להרגיע את עצמו ולהירגע ללא סיוע. תרגול זה מכין את הכלב ליציאות אמיתיות, מה שהופך את התהליך לפחות מעיק.
חשוב מאד להבין שלא עוברים לשלב תרגול כשאתם מחוץ לבית, כל עוד לא תרגלתם ועבדתם עם הכלב על היכולת שלו להתמודד עם עזיבה ולהרגיע את עצמו בתוך סיטואציית העזיבה ואחרי. לא משנה כמה זמן זה ייקח – שלב זה הכרחי להצלחה!
- בשלב הבא עוברים לתרגילי פרידה מבויימים בהם אנחנו נשארים קרוב לבית.
- בהדרגה מגדילים את המרחק שלנו מהכלב ואת משך הזמן בו הוא נשאר לבד.
גישה הדרגתית זו עוזרת לבנות את הביטחון העצמי והיכולת של הכלב להירגע ולהרגיש בנוח כאשר הוא נשאר לבד.
סימני עזיבה – גישת הטשטוש
סימני עזיבה, המכונים גם רמזים לפני יציאה, הם רמזים לא מכוונים המעידים לכלב שהבעלים עומד לעזוב. רמזים אלה יכולים לכלול לקיחת מפתחות או תיק, נעילת נעליים, לבישת מעיל וכו'. רמזים אלו יכולים לעורר חרדה אצל כלבים עם חרדת נטישה כי הם מקשרים אותם להישארות לבד.
כדי לקדם תחושת ביטחון ולמזער את החרדה, ישנה גישה רווחת לפיה כדאי להימנע מלתת רמזים ברורים לפני היציאה במידת האפשר. אפשר להתארגן לעבודה לפני הטיול עם הכלב, אפשר לעבוד על הפחתת הרגישות באמצעות טשטוש הסימנים (נותנים סימני עזיבה מבלי לעזוב בפועל. בדרך זו, הכלב לומד שהסממנים האלה לא תמיד מובילים לכך שהוא נשאר לבד) ועוד טכניקות להפחתת הרגישות.
אות יציאה – גישת נתינת המידע
גישה אחרת, שיכולה דווקא להתאים לכלבים שזקוקים למידע, דוגלת במתן סימן עזיבה מכוון כאשר אנו עומדים לצאת מהבית.
הרעיון מאחורי גישה זו הוא ליצור שגרה עקבית המסייעת לכלב להבין מתי הבעלים באמת עוזב, ולקדם תחושת חיזוי וביטחון.
על ידי האות הברור והעקבי מופחתת תחושת אי הוודאות: הכלב לא דרוך לאורך היום במחשבה שכל רגע עלולים לעזוב אותו, אלא הוא מבין בדיוק מתי זה קורה.
חשוב לזכור שכל כלב הוא ייחודי, ומה שעובד עבור אחד לא יכול לעבוד עבור אחר.
לסיכום, ראינו שהתמודדות עם חרדת נטישה אצל כלבים דורשת הבנה, סבלנות וגישה הוליסטית הלוקחת בחשבון את כל ההיבטים של רווחתו של הכלב, לרבות ההיבטים הפיזיים, הרגשיים וההתנהגותיים שלו.
בבואנו להתמודד עם בבעיה מאתגרת של חרדת נטישה, חשוב לקחת בחשבון גורמים כמו סביבת הכלב, שגרת יומיום, אינטראקציות חברתיות, מצב בריאותי וחוויות עבר. על ידי בחינת אורח החיים והרווחה הכלליים של הכלב, הן אתם והן המאלף והוטרינר יכולים להתאים תוכנית טיפולית מתאימה ויעילה לכלב שלכם.
השאיפה שלנו היא ליצור סביבה תומכת לכלב, המטפחת את החוסן הרגשי, מפחיתה מתח, ועוזרת לו להתמודד טוב יותר עם הישארותו לבד ומאפשרת לו לחיות חיים שמחים ומאושרים יותר.
מירב גמליאל בושן – מאלפת ומטפלת התנהגותית לכלבים
וסופרת ילדים הכותבת בעיקר על עולמו של הכלב www.merav-dogs.com
