זוכרים את ה"קרייזי קֶט-לֵיידי" מהסימפסונים, זאת שמשליכה חתולים על העוברים ושבים? טוב, תשכחו ממנה. כי ה"קֶט-לֵיידי" של היום, זאת שפעם היתה סמל לבתולה זקנה משוגעת ומשועממת, יכולה בקלות להיות… אתם.
כן, ככה זה כשיש בישראל מעל שני מיליון חתולי רחוב, המטופלים (שימו לב!) על ידי כרבע מבתי האב.
הסיבה למספרם העצום של החתולים העירוניים אינה לגמרי ברורה. יש המייחסים זאת לאקלים שמאפשר יותר מחזורי ייחום בשנה ויש המייחסים זאת לתשתית התברואה העירונית הלקויה ולכמות הזבל הזמינה ברחובות. יש אפילו שתולים את האשמה במאכילי חתולי הרחוב, למרות שחלקם פועלים לעיקור או לסירוס חתולים על חשבונם, מתוך הבנה שהעיריות מתקשות להשתלט על הנושא.
אני נוטה להניח שזהו צרוף של כל הגורמים הללו.
גם כשעיריה אחת מצליחה לצמצם את מספר חתולי הרחוב, גדל פיצוץ אוכלוסיית החתולים בעיר השכנה. כשהחתול חוצה את הכביש, הוא הרי לא יודע שעבר לעיר אחרת, או שמא גם החתולים רוצים, כמו כולם, להיות תל-אביבים.
מתוך רצון להבין את התופעה, ערכנו סקר אומניבוס מיוחד, שיחשוף את הרגלי האכלת חתולי הרחוב. הסקר, שנערך במרץ 2015 על ידי מכון הגל החדש מקבוצת נילסן, בקרב מדגם מיצג של האוכלוסייה היהודית בגיל 18 ומעלה, העלה שכל אדם רביעי או מי מבני ביתו מאכיל היום חתולי רחוב. המספרים הללו הדהימו גם אותנו, בחברת ביופט, למרות כל הניסיון והידע שיש לנו בחיות מחמד, בהזנתן וביחסים ביניהן לבין בני אדם.
זוהי תופעה ייחודית לישראל, וככל הנראה היא רק הולכת ותופסת תאוצה.
אולי זוהי חלק מתפיסת העולם המרחיבה את ההגנה על בעלי החיים (כמו המגמות המתעצמות של צמחונות וטבעונות), בין אם מתוך חמלה, בין מתוך הכרה בהיותם בעלי זכויות ובין אם מתוך רצון לשמר את הפאונה שעל פני כדור הארץ. ואולי זאת פשוט אהבה שזוכה ללגיטימציה.
אחד הסממנים של התחזקות התופעה, הוא שהיא שינתה את השיח. כינויי הגנאי והדעות הקדומות נותרו מאחור ואת מקומם תפסה המילה "חתולאי" שמהווה אות כבוד יותר מאשר אבחנה פסיכיאטרית.
כשמדובר בחלק כל כך משמעותי מהאוכלוסייה, בוודאי שרוב הסיכויים שמי שמאכיל את החתולים הם את/ה או אימא שלך, או אפילו שניכם, ולא איזו "רווקה מטורללת" סטריאוטיפית.
כמובן, כמו כל דבר אצלנו, התופעה הזאת מעוררת ממחלוקות אקדמיות ועד למלחמות רחוב רוויות יצרים.
יש המצדדים בתועלות ההדדיות ורואים בחתולי הרחוב חיילים נאמנים במאבק בחולדות ובתיקנים ויש לעומתם כאלה הרואים בחתולי הרחוב סכנה לחיות בר קטנות, כגון יונקים קטנים, ציפורי שיר ולטאות ולמרקם האקולוגי.
יש הנלחמים על זכויות חתולי רחוב ויש שמיעדים להם השמדה, או למצער טרנספר.
יש המתייחסים להאכלת החתולים בהערכה ויש המתייחסים אליה במיאוס, כך או כך, דבר אחד ברור: החתולים הפכו לא רק לאושיות אינטרנט נערצות, אלא גם לחיות המחמד הנפוצות ביותר, גם ברחובות, ואין שום סימן שהם מתכוונים להיעלם לנו מהנוף.
זאת ללא ספק תופעה אנתרופולוגית מרתקת, הלוקחת את הדו-קיום של האדם והחתול במרחב העירוני לאורך ההיסטוריה למחוזות חדשים.
נושא שעניין אותנו במיוחד הוא התייחסותם של אוהבי החתולים לחתולי הרחוב.
חתולי הרחוב, סמלי החופש והשרדנות, מהווים עבור רבים שריד אחרון של טבע במתחם העירוני. היחסים עמם יכולים להעניק מפלט מהבדידות שכופים החיים המודרניים, לצד תחושה מתגמלת של ערך וסיפוק. הרעב והצמא, מלחמת ההישרדות שאיתם מתמודדים חתולי הרחוב וכן הנטייה לפתח בעיות בדרכי השתן, כתוצאה מהיעדר מקור מים זמין, הופכת למעשה, את מאכילי החתולים למושיעים ואת היחסים וההצלחות למספקים עוד יותר.
כשמדובר בחיות מחמד הגדלות בבית, הבנו שההתייחסות אליהן היא כאל חלק מהמשפחה, וזוהי תובנה מרכזית שמנחה אותנו בפתרונות שאנחנו מציעים ללקוחותינו. מה שמעניין הוא, שהתפיסה הזאת, של החתול כחלק מהמשפחה, שרירה וקיימת גם ביחסים בין ה"חתולאי" לחתולים שהוא מאכיל.
מאכילי החתולים לא נרתעים ממאמץ ומהוצאה כספית (ככל שידם משגת), והם מושקעים רגשית בחתולים, למרות שאינן גדלים אצלם בבית ולמרות שלעתים מדובר בכל חתולי הסביבה. הם מוכנים להשכים ולעבור מרחוב לרחוב ויש ביניהם כאלה שמאכילים מידי יום מאות ואף אלפי חתולים, בכמות מצטברת של עשרות שקי מזון בחודש. גילינו שמאכילי חתולי הרחוב רואים בחתול הרחוב את חיית המחמד האישית שלהם והם אף דואגים שמישהו אחר יאכיל אותו במקומם כשהם נוסעים לחופשה או חולים. למאכילים של חתולי הרחוב חשוב גם, ממש כמו למגדלי החתול הביתי, שהמזון יהיה טעים. הם נהנים לראות את החתולים אוכלים את האוכל ישר כשהם מגישים להם אותו.
תופעה מעניינת במיוחד היא הרשת החברתית שנוצרה בין מאכילי החתולים, לרוב מאותו אזור גיאוגרפי. הם נמצאים בקשר זה עם זה, תומכים, מייעצים ומחליפים זה את זה בהאכלה, בעת הצורך.
מניסיוננו, מאכילי החתולים קונים, על פי רוב, מזונות זולים יותר כגון אריזות חיסכון של 18 ק"ג של ג'ורג'י, אם כי בשנים האחרונות ניכרת גם ביניהם המגמה להאכיל במזונות יקרים יותר כמו סופר קט או לה-קט, או לערבב מזון יוקרתי יותר במזון הפשוט, כדי "לפנק" את החתולים.
לגבינו, כמומחים בתחום וכיצרנים, יבואנים ומשווקי מזון לבעלי חיים, המידע הזה הוא דרמטי עד כדי כך, שהוא משנה למעשה את הקטגוריזציה הקיימת ואילץ אותנו להתייחס לקטגוריה חדשה של חיות בית החיות מחוץ לבית. עלינו לתת מענה הולם גם לחתולים וגם למאכילים, הרואים בחתולי הרחוב חלק מהמשפחה. בשלב הראשון פיתחנו עבורם מוצר מיוחד, תחת המותג ג'ורג'י, כדי להציע להם, באריזות חיסכון ובמחיר סביר, מזון מלא ואיכותי, המכיל את כל הוויטמינים והמינרלים שהחתול צריך. עכשיו, שיפרנו את המוצר באופן דרמטי (וקראנו לו ג'ורג'י פלוס) והוספנו לו, מלבד רכיבים תזונתיים וטעם משופר, גם נוסחה ייחודית שתסייע בהגנה מפני דלקות בדרכי השתן, מהן סובלים רבים מחתולי הרחוב, בהעדר מקורות מים זמינים. בקיצור, כל מה שחתול צריך כדי לחיות ולהיות בריא יותר, בלי לסמוך על העניין הזה של 9 נשמות…
