חברות

כלב היפראקטיבי – עוררות גבוהה אצל כלבים

כלב עם עוררות גבוהה נראה כמו כלב היפראקטיבי שכל הזמן נמצא בתנועה עד כדי חוסר מנוחה, לא מסוגל להתמקד כלל מול הסחות דעת, בעל התרגשות יתר ותגובות מוגזמות לגירויים סביבתיים. צריך להבין שעוררות כזו יכולה להקשות על הכלב באימונים, בטיולים, בביקור במקומות חדשים, במפגש עם אנשים וכלבים וכן ליצור בעיות התנהגות נוספות הנובעות מהלחץ של התרגשות יתר.

אהבתם? שתפו

לכלב שנמצא במצב של עוררות גבוהה קשה להירגע לבד. עלינו לעזור לו.

אז איך עוזרים להפחתת העוררות?

הפתרון הראשוני שחושבים עליו לעיתים קרובות הוא פעילות גופנית אינטנסיבית, שתעייף ותרגיע את הכלב, אבל למעשה במצבים רבים ההפך הוא הנכון. אחד הגורמים העיקריים שתורמים לעוררות גבוהה היא פעילות גופנית נמרצת – כלב באנרגיה גבוהה שמקבל רק פעילות גופנית באינטנסיביות כפורקן לאנרגיה שלו נמצא כל הזמן במצב של עוררות.

אבל רגע לפני שנמשיך ונבין איך פועלים בצורה נכונה עם כלב היפראקטיבי בעל עוררות גבוהה, ננסה להבין איך נראה כלב במצב כזה.

 

סימנים נפוצים של כלב היפראקטיבי עם רמות עוררות גבוהות, יכולים לכלול בין היתר:

  • דופק מהיר
  • אישונים מורחבים
  • גוף נוקשה
  • נקישת שיניים
  • ריור מוגבר
  • התנשפות מהירה
  • קפיצות בלתי פוסקות
  • נביחות בלתי פוסקות
  • הסתובבות במעגלים
  • צעידה קדימה ואחורה
  • מיקוד יתר בגירוי מסוים
  • שליטה מינימלית בדחפים

 

מה בין עוררות גבוהה להורמוני סטרס?

מצבים מרגשים/מלחיצים יוצרים אצל הכלב תגובת מתח פיזיולוגית. תגובת מתח זו גורמת לשינויים פיזיים בגוף, המשחררים הורמוני סטרס לזרם הדם. הורמוני הסטרס האלה לא נעלמים ברגע שהגירוי חלף. למעשה, יכולים לעבור מספר ימים עד שהורמוני הסטרס יעזבו את המערכת, בתנאי שלא יתרחשו בינתיים מצבי גירוי יתר או סטרס אחרים.

לכן, אם כלב עוסק בפעילויות שגורמות לו להתגרות מדי יום (למשל ביקור יומיומי בגינת כלבים), הוא יפיק הורמוני סטרס בכל יום, ומכאן שתהיה לו רמה גבוהה של הורמוני סטרס במחזור הדם שלו. מצב זה של עוררות והתרגשות יהפוך כעת לנורמה, ושום כמות של פעילות גופנית לא תעזור לשנות זאת.

איך בכל זאת נעזור לכלב היפראקטיבי, אם לא על ידי פעילות גופנית אינטנסיבית?

על ידי יצירת איזון. כלבים, כמו בני אדם, זקוקים לאיזון בין פעילות גופנית, פעילות מנטלית וחשיפה מבוקרת וחיובית לגירויים בסביבה – איזון שכזה יסייע למנוע הצטברות של הורמוני לחץ ויעזור ליצור נפש רגועה, בריאה ומאושרת.

חשוב מאד ללמד את הכלב התנהגויות של רוגע, אבל צריך לבחור את התרגילים המתאימים כדי למנוע הצפה של הורמונים מעוררים. אפשר להתחיל מהליכות רגועות עם הכלב, כשהוא רתום לרצועה (רצוי בשטחים פתוחים עם מינימום גירויים) ואימונים יזומים על קשר עין/מיקוד. בהמשך תוכלו להתקדם ללימוד התנהגויות מורכבות יותר וכן לשלב משחקי שליטה בדחפים, ראו מאמר על המשחק "אור אדום/אור ירוק".


דגשים חשובים
:

  • לפני הכל מומלץ לפנות לווטרינר ולשלול בעיות רפואיות שעלולות לעורר חרדה ומתח ולהוביל לרמות עוררות גבוהות. כמו כן חשוב לתת את הדעת על התזונה של כלבכם, מכיוון שישנם תוספי מזון מסוימים שנקשרו להתנהגויות היפר אקטיביות אצל כלבים ועלולים להוביל לעוררות יתר.
  • זהו את הטריגרים: חשוב להבין אילו גירויים או מצבים מעוררים את העוררות מלכתחילה. זהו מתי הכלב שלכם נוטה לעוררות גבוהה ביותר; אולי כלבים שרצים לצד בעליהם הרוכבים על אופניים גורמים לכלבכם להסתער ולהשתולל בצורה מטורפת? אולי הרצועה שאתם אוחזים בידכם לפני טיול מעוררות התקפים בלתי נשלטים של קפיצות ויללות? או שמא משחק הפריזבי היומיומי בגינת הכלבים מוציא אותו מאיזון? אתם אלו שיודעים להבחין בטריגרים המעוררים את כלבכם, טוב יותר מכל אחד אחר.
  • קיימו פגישות עם מאמן התנהגותי שעובד ללא כפייה ועבדו איתו בתוכנית מסודרת על אותם טריגרים. מאלף שכזה ידע לבנות תהליכים המשלבים התניית נגד (שינוי רגשי לטריגר), דה סנסיטיזציה (חשיפה הדרגתית לטריגרים כדי להפחית את הרגישות אליהם) ולימוד התנהגויות חלופיות רגועות.
  • דאגו לניהול סביבתי נכון – מנעו מצבים יומיומיים בהם הכלב שלכם עלול להיות בעוררות גבוהה: לדוגמה, אם עבדתם עם הכלב שלכם על התעלמות מאנשים שעוברים ליד חצר הבית ותגמלתם אותו כל פעם שעזב את הגדר ועשה משהו חלופי (בא אליכם, התיישב, הסיט את הראש). כל ההתקדמות הזו עלולה להיעלם אם תשאירו אותו בחצר לבד, כשאתם יוצאים מהבית. לוקח זמן ללמד התנהגויות חדשות, אבל התוצאות יכולות לרדת לטמיון תוך רגעים אם לא נשמור עליהן.

 

  • שלבו את אותן התנהגויות רגועות ביומיום: לדוגמה אם לכלבכם יש עוררות גבוהה בזמן משחק עם כלב אחר, הכניסו הפסקות של רוגע למשחק: קראו לו אליכם, גם אתם מצויים קרוב מאד אליו (העזרו בחטיפים כתגמול בשלבים הראשונים), בקשו ממנו לשבת (תגמלו) ואז שחררו אותו לחזור לשחק.

 

  • לכדו התנהגויות ספונטניות של רוגע ביומיום וחזקו אותן. אם הכלב שלכם שוכב, לטפו אותו בעדינות וברוגע. רצוי לתגמלו בחטיפים על התנהגויות שאתם אוהבים (פזרו בבית במקומות לא נגישים, קופסאות עם חטיפים, שיעזרו לכם לשלוף חטיף במהירות ולתגמל).

 

זכרו, על מנת לשנות התנהגות של כלב היפראקטיבי, במקרים רבים, עלינו לשנות מעט גם את ההתנהגות שלנו. סבלנות, עקביות, הדרגתיות, ניהול סביבתי וייעוץ מקצועי הם הכלים החשובים ביותר בתהליך.

 

מירב גמליאל בושן – מאלפת ומטפלת התנהגותית לכלבים
וסופרת ילדים הכותבת בעיקר על עולמו של הכלב www.merav-dogs.com