המחלה הקטלנית ביותר
בספר השיאים של גינס כלבת מכונה בתואר "המחלה הקטלנית ביותר". היא מלווה את האנושות משחר ההיסטוריה ולמרות שהיא נדירה למדי, מלבד מקרים מועטים ביותר, מרגע התפרצותה המוות ודאי. כלבת היא מחלה נגיפית המועברת לרוב מיונק נגוע ליונק אחר (כולל בני אדם), באמצעות רוק – בנשיכה, בליקוק, במגע הרוק עם העין, האף, הפה, או עם פצע פתוח. הנגיף חודר אל מערכת העצבים המרכזית ונודד לאורך חוט השדרה אל המוח, במשך ימים ספורים או חודשים. מרגע חדירת הנגיף למוח, המחלה מתפרצת והמוות הבלתי נמנע מתרחש תוך עשרה ימים בממוצע.
תסמיני כלבת
"שיגעון" – מאחר ונגיף הכלבת תוקף אזורים במוח הגדול, האחראים לתפקודים מסוימים של ההתנהגות, אחד הסימנים הבולטים של המחלה היא כאשר בעל החיים הנגוע משנה את התנהגותו באופן קיצוני: כלב רגוע מתחיל לרוץ באופן בלתי מבוקר, לנגוס בעצמים שונים ולהשתולל. חיות ידידותיות מתחילות לגלות תוקפנות ולהיפך – חיות בר מתחילות לחפש את קירבתם של בני אדם. למעשה, עצם ההתקרבות של חיית בר לבני אדם מיוזמתה עשויה להעיד על כך שהיא נגועה במחלה.
רגישות לאור – כתוצאה מפגיעה במערכת העצבים ואבדן שליטה בהתכווצות האישונים, נתקף בעל החיים הנגוע בפחד או בסלידה מאור השמש (פוטופוביה) והוא נוטה לחפש מקלט במקומות חשוכים.
פחד ממים – רתיעה בולטת ממים והימנעות משתיית מים על אף הצמא.
הפרשת ריר קצפי מהפה ושינוי הקול – כתוצאה משיתוק שרירים הפוגע בבית הבליעה.
שיתוק – זה הוא השלב האחרון של המחלה, והוא מתאפיין בשיתוק בכל הגוף, כולל שיתוק שרירי הנשימה, דבר המוביל לבסוף למוות.
5 הכללים למניעת כלבת
למרות שכלבת היא מחלה מסכנת חיים, שמירה על 5 כללים בסיסיים הוכיחה את עצמה כיעילה ביותר למניעת פגיעה בחיית המחמד ובבני הבית:
1. חיסון נגד כלבת
חוק הכלבת בישראל קובע שיש לחסן כל כלב נגד מחלת הכלבת בגיל 3 חודשים ופעם בשנה
וודאו שהכלבים והחתולים שלכם מחוסנים נגד כלבת החל מגיל 3 חודשים וחדשו את החיסון מידי שנה. חיסון נגד כלבת מתבצע אצל הרופא/ה הווטרינר/ית של הרשות המקומית או על ידי רופא/ה ווטרינר/ית פרטי/ת שקיבל/ה הרשאה לכך. בעלי כלבים חייבים על פי חוק לסמן את כלבם המחוסן באמצעות שבב אלקטרוני, המוזרק מתחת לעור בעת החיסון. השבב נשאר לכל החיים ונותן לווטרינרים ולרשויות אינדיקציה על מצב החיסון של הכלב בכל עת.
למרות שאין זו חובה, מומלץ מאוד לחסן גם חתולים (במיוחד כאלה שנוהגים להסתובב מחוץ לבית ובפרט באזורים מוכי כלבת), חמוסים וכן וסוסים.
2. השגחה
אל תתנו לכלבכם לשוטט ללא השגחה ודאגו שיהיה קשור ברצועה ברשות הרבים, כדי למנוע מגע עם חיות נגועות בכלבת וכדי לפעול בזמן במידה והיה מגע כזה.
3. דיווח על כלבים משוטטים
בארץ, כלבים משוטטים, זאבים, תנים ושועלים הם המאגר העיקרי של הנגיף. הודיעו למחלקה הווטרינרית ברשות המקומית על כלבים משוטטים שאין להם בעלים או על חיות בר המשוטטות באזור.
4. דיווח על נשיכה או על מוות של חיית מחמד
כשהכלב ננשך על ידי חיה לא ידועה – פונים לרופא הווטרינרי של הרשות המקומית ופועלים על פי הנחיותיו. בכל מקרה בו חיית מחמד מתה מכל סיבה שהיא, הודיעו על כך מייד לרופא/ה הווטרינר/ית שלכם.
5. הודעה על אדם שננשך
בכל מקרה של נשיכה מיונק כלשהו, על מי שננשך להודיע על כך מייד לרופא המשפחה. על בעלי החיה הנושכת להודיע מייד לרופא/ה הווטרינר/ית.
ובכל זאת, מה קורה במקרה של נשיכה?
על פי הנוהל, אם הנושך הוא חיית מחמד עם בעלים, החיה הנושכת תוכנס להסגר למשך 10 ימים, שבמהלכם תמות במידה והיתה נגועה בכלבת בעת הנשיכה. תבוצע בדיקה פתולוגית ואם היא תמצא נגועה, האדם או החיה שננשכה יטופל בנוגדנים נגד כלבת. בשלב זה הנגיף עדיין לא נודד במערכת העצבים ולכן מתן נוגדנים יכול להציל חיים. אם הנושך הוא חית מחמד משוטטת או חית בר, ינסו ללכוד אותה. לאחר מכן ימיתו אותה ויבצעו בדיקה פתולוגית. את האדם או החיה שננשכו יחסנו רק אם החיה שהומתה נמצאה נגועה בכלבת.
כשהנושך לא ידוע או לא מאותר – מחסנים את הננשך נגד כלבת, ליתר ביטחון. בכל מקרה שמתגלה מקרה של חיה נגועה בכלבת, מחסנים את כל מי שבא עמה במגע. בעלי חיים שבאו במגע עם החיה החולה, ואשר לא קיבלו חיסון נגד כלבת, מומתים. לשלטונות מותר להמית כל חיה שבאה במגע עם חיה חולה, או להסגירה לתקופה ממושכת.
והכי חשוב – את מקום הנשיכה יש לשטוף במים וסבון ולקבל טיפול רפואי דחוף.
טיפול מקומי בפצע ומתן חיסון לאחר חשיפה או לפניה הן פעולות מצילות חיים!
מאת ד"ר דיויד רוזנבלט – רופא וטרינר