סיפור האימוץ של צ`יקיטה

קצרים בגובה גדולים בהשפעה

אני תמיד דמיינתי את הכלב שיהיה לי, זאב גדול ואצילי שיפסע בנחת ושלווה לצידי, ראשו זקוף,
עיניו בורקות, מעולם לא עלתה על דעתי המחשבה על אימוץ כלבה.
יחדיו נטייל בשכונה, ניסע ברכב כשראשו מונף בגאווה מהגג הפתוח, נרוץ בשדות… אז איך זה.
איך זה שמצאתי את עצמי עם כלבה בגובה 30 ס"מ, מחוברת לרצועה מתרוצצת לכל עבר, מסתבכת לי ברגליים.
כלבה קטנטנה וחומה בשם צ'יקיטה שנובחת/צווחת ללא מורא על כל כלב גדול ומתמסרת בעדינות לכל יד מלטפת. איך זה באמת?

הדרך לאימוץ כלבה

את צער בעלי חיים בתל אביב קודם כל שומעים ורק אחרי זה רואים. עשרות כלבים עסוקים כל העת בהשמעת קולם, בליל של נביחות שנשמע למרחקים.
זה היה השבוע של יום העצמאות וכשחלפנו על פני שער הכניסה למקום, לא יכולתי שלא לחשוב על פיסת עצמאות שהולכת להיגזל ממני.
להוציא לפחות 3 פעמים ביום, לדאוג לארוחות, לחסן, להבריש, לשיר שירים.. הדהדו בראשי הוראות הקבע לאימוץ שקראתי באינטרנט יום לפני כן.
אבל הבטחה זו הבטחה. כבר הצלחנו פעם אחת להחליף הבטחה לאוגרים במשחק לגו שזהו הישג בלתי מבוטל.
אבל הפעם הבטחה לבן הגדול זו חובה. אמנם כזו שכבר נמתחה בערך שנתיים… ועכשיו כבר ממש לא הייתה ברירה.

פסענו כל המשפחה , זוג הורים, שני בנים, בין כלובים אפורים. מטרתנו הייתה ברורה – אימוץ כלבה.
הבטחתי לבן הגדול שסוף סוף נאמץ כלבה, ועכשיו כבר לא הייתה מזה דרך חזרה.
מצד שמאל כלבים ענקיים שכנראה לא מתאימים לאימוץ כלבה עבורנו.
מצד ימין כלבים בינוניים וגם ממש ממש קטנים. לגדולים יש עוצמה. רק מניחים כף רגל על גדר הכלוב והוא מזדעזע.
מבט לעיניים והם מגיבים בנביחה עצבנית. המלווה שלנו מטעם צער בעלי חיים מתגאה שהוא מתיידד גם עם הנשכניים ביותר.
סוג של ד"ר דוליטל. הבינוניים והקטנטנים, חלקם נעים בכלוב במרץ אין סופי, חלקם בייאוש שרועים על רצפת הבטון.

בוחרים את הכלבה לאימוץ

לא נותר לי אלא להלך הלוך ושוב לאורך השורה בעוד הילדים, קובעי הדעת, הם אלה שיחליטו איזו כלבה לאמץ. כך החל סיפור אימוץ הכלבה שלנו, צ'יקיטה. תהליך אימוץ כלבה לא היה פשוט, אבל שווה את המאמץ.
טוב אמרתי, לא רואה פה כלב מתאים, יש עוד מקומות, לא נורא, נלך ביום אחר.
מצאתי הודיע לי בשמחה, ובלי להתייחס למה שאמרתי, הבן הגדול והצביע על גורה קטנטנה שהשיבה לי מבט תמוה עם הרבה סימני שאלה בעיניים.
היא עוד תגדל חשבתי לעצמי. המלווה מיהר לבשר, זו מיצלי, חמודה מאד, בת שנתיים, אפילו היו לה כבר גורים. בחוסר מנוחה נעתי במקום.
אני שחשבתי ודמיינתי את הכלב הראשון בחיי כזאב חסון הולך להסתובב בשכונה עם הקטנטנה הזו עם סימני שאלה בעיניים?
זו כלבת "שוקי" כמו מהטלביזיה חייך המלווה ולמרות גובהה הנמוך עוד עננה רחפה מעל הכלבה– אצלי, כלבה של רייטינג ו"אופנה"?.
נכון חמודה? כרכרו כולם מסביבי… הנהנתי בנימוס בעוד מיצלי נרתמת לרצועה ויוצאת קטנטנה לטיול בחצר עם הקטנטנים שלנו.
כמו ברק היא חלפה על פני מושכת ומריצה אחריה את הבן הגדול.
היא ממש חזקה התרשם הבן הגדול, "עף" מאחורי הכלבה המזערית שמושכת אותו לכל עבר.
בינתיים מיצלי נרגעה, התיישבה בינינו מתמסרת לליטופים ותוך כדי סוקרת בעיניים רעננות את הסביבה.

צ'יקיטה – תחילתה של סיפור אהבה גדול

אחרי מספר ימים במהלכם עברה עיקור וקיבלה את כל החיסונים, הגיעה מיצלי אלינו הביתה.
בשמחה העניק לה הבן הגדול את השם צ'יקיטה והקטן ישר את הכינוי שעתיד לבשר על סיפור אהבה גדול בין השניים – צ'יקי.
לא אשכח את הטיול הראשון בשכונה. בחורה שחלפה לידי על המדרכה הפטירה לעברי "איזה חמוד".
מרוצה, עוד לא הספקתי להחליט איך להגיב על המחמאה, היא התעלמה מקיומי והתכופפה ללטף את הגברת צ'יקיטה.
"חמודה" מלמלתי, זו כלבה… בכך נפרשה תחילתה של פרשה במהלכה כל טיול מאז ועד היום
זוכה הכלבה הקטנה, חסרת יחוס וגזע, עם מבט של סימני שאלה בעיניים, לליטופים ומחמאות.
גורת נצח. שבתה את ליבם של ההולכים ברחוב וכמובן של כל יושבי הבית.
איך, איך אני שואל את צ'יקיטה, מביט בפרצוף התמים תמידית, באף המחודד, באוזניים הגדולות , בזנב חסר הפרופורציה.
איך דווקא אנחנו זכינו בכל היופי הזה אני שואל אותה?

החשש מחוויה של פגיעה בעצמאות הפך לטיולים חביבים בשכונה.
כך צ'יקיטה מוציאה אותנו, כל אחד בשעה שלו, לטיול מדי יום.
והחלום על כלב זאב? עוד לא ראיתי כלבים גדולים כל כך שנבהלים מכלבה פצפונת שהתחביב שלה הוא לחשוף לעברם שיניים ולהניס אותם בנביחות.
מי יודע, כנראה שהגודל הוא לא מה שבאמת קובע…

יואל זהר