קבוצת חוקרים מבית הספר לרפואה וטרינרית של האוניברסיטה העברית בשיתוף עם גורמים אקדמיים נוספים פרסמו מאמר בכתב העת Nature העוסק בהשפעה של מגפת הקורונה בישראל על מגמות של אימוץ ונטישת כלבים.
"כשנודע בסוף שנת 2019 שהעולם עומד להיכנס לתקופה של אי וודאות כלכלית ובריאותית, היה חשש שהמשבר ילווה בנטישת כלבים. החשש נבע מכך, שתופעה עצובה זו בדרך כלל מתגברת בתקופות של משברים בעקבות מלחמות, אסונות טבע ומפולות כלכליות" מסביר ד"ר דיויד רוזנבלט, הווטרינר של חברת ביופט.
על פי המחקר, המתבסס על נתוני אתר יד 4 (המרכז נתוני אימוץ ממעל 70 עמותות ורשויות מקומיות) ועל שאלונים סטטיסטיים, התבררה מגמה הפוכה לגמרי. הביקוש לאימוץ כלבים בישראל עלתה באופן משמעותי בתקופה הקורונה, במיוחד ככל שהמשבר העמיק והמגבלות הוגברו.
על אף שלא הוצגו נתונים ממדינות אחרות, נעשה ניתוח של חיפושי אינטרנט מהעולם וקיימת עלייה משמעותית בחיפושים הנוגעים לאימוץ כלבים בסגר, ממצא המחזק את ההנחה שקיימת מגמת אימוץ עולמית בתקופה זו.
עוד מוסיף ד"ר רוזנבלט: "ראוי לציין, שתופעת הנטישה בעתות משבר נחקרה בעבר, ונמצא קשר ישיר בין המצב הנפשי של אנשים לבין הנטייה שלהם למסור את הכלב שלהם. זה יכול לנבוע מקושי כלכלי, חשש מהתדרדרות במצב בריאותי שיקשה על גידול כלב ומאי וודאות לגבי העתיד. לא רק שכל אלה כלולים במשבר הקורונה, אלא שגם היו פרסומים כי לחיות מחמד יכול להיות תפקיד בהעברת המחלה. היה ניתן לצפות שפרסומים מסוג זה יגבירו עוד את החרדה ואת הנטייה למסור את הכלב".
על פי נתוני המחקר, בתקופת הסגר השני, שיעור הכלבים המאומצים עלה כמעט פי 2 בהשוואה לימים רגילים ושיעור הנטישה לא הושפע.
בסקר שנערך בקרב המאמצים נמצא, שהסיבה העיקרית לעלייה באימוץ כלבים בסגר הוא זמן שהתפנה בתקופת הסגרים. סיבות נוספות כללו שמועות על עלייה בנטישה והפגת מתח ובדידות. לא מפתיע לגלות שאנשים בחרו לאמץ כלב לטובת הרווחה הנפשית. מחקרים רבים שפורסמו לאורך השנים מוכיחים את הקשר בין רווחה נפשית לבין גידול חיית מחמד. גידול כלב מפיג בדידות, מפתח חמלה, מגביר פעילות גופנית ועוד.
לאור העובדה, שעל פי ממצאי המחקר, זמן פנוי מהווה סיבה עיקרית לאימוץ, קיימת דאגה, שעם החזרה הצפויה לשגרה, כשהילדים יחזרו למסגרות, הנכדים ישובו לבקר ויפחת הזמן הפנוי בבית, תהיה עלייה בתופעת הנטישה. חשוב להאיץ במקבלי ההחלטות לפעול למניעת התופעה מראש באמצעות הסברה והצעת סיוע.
"לנו לא נותר אלא לקוות שמשפחות שבעבר לא גידלו כלב ומצאו לכך זמן בתקופת הקורונה, התאהבו בידידם החדש וכשנחזור לתקופה נורמאלית ישלבו אותו בשגרת היום החדשה" מסכם ד"ר רוזנבלט.
